מאירי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

גברת נטע לי מאירי (להלן:"התובעת") ילידת 1986, נפגעה בתאונת דרכים מיום 04.12.07.

התובעת ישבה כנוסעת ברכב בעל מ.ר 9573059 שבוטח בזמנים הרלוונטיים ע"י כלל חברה לביטוח (להלן:"הנתבעת 1") כאשר רכב צד ג' פגע ברכב בו ישבה התובעת (להלן:"התאונה הראשונה"). התאונה הראשונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן:המל"ל") כתאונת עבודה.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים גם ביום 22.10.09 עת רכבה על קטנוע בעל מ.ר 1167113 שבוטח בזמנים הרלוונטיים ע"י המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (להלן:הנתבע 2") כאשר דלתו של רכב נפתחה לכיוון נסיעת התובעת וגרם לנפילתה (להלן:"התאונה השנייה").

ביום 01.09.10 התקיים קדם משפט בו הצעתי לצדדים את סיומו של ההליך בדרך של פשרה.

ביום 05.09.10 הודיעה ב"כ התובעת כי התובעת והנתבע 2 הגיעו להסדר פשרה וביום 12.09.10 נתתי להסדר הפשרה ביניהם תוקף פס"ד.

ביום 04.10.10 הודיעה ב"כ התובעת לבית המשפט כי ב"כ הנתבעת 1 הודיע כי מרשתו אינה מקבלת את הצעת בית המשפט.

משכך לא היה מנוס מלקבוע התיק להוכחות ולהכריע לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות ליום 08.05.11, בישיבה זו העיד התובע וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

חבותה של הנתבעת 1 לפיצוי נזקי התובעת כתוצאה מתאונת הדרכים כמשמעות המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן:"חוק הפלת"ד") לא נתונה למחלוקת. משכך אדון בעניין גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

בהיות התאונה כנ"ל תאונת עבודה, קבעה ביום 13.07.09 ועדה רפואית של המל"ל כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בגין חבלה בצוואר. משלא הוגשו בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ובהתאם לסעיף 6ב לחוק הפלת"ד תחייב קביעת המל"ל גם לצורך התביעה על פי חוק הפלת"ד ומשכך נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת היא בשיעור 5%.

הנכות התפקודית

ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי התובעת צפויה להתמחות במשרד עו"ד שם תעבוד לפחות שתים עשרה שעות ביממה מול מחשב ונכותה תשפיע על תפקודה בעבודה וביומיום. עוד נטען כי לא הובאה כל עדות הסותרת את עדותה של התובעת בתצהירה לעניין ההשפעה של הנכות על תפקודה, ומשכך נכותה התפקודית של התובעת הוא בשיעור 10%. ב"כ הנתבעת 1 המלומד טען כי נכותה של התובעת אינה תפקודית כלל. כך למשל בסעיף 26 לפרוטוקול ועדת המל"ל מצוין כי לתובעת אין הגבלה בטווחי התנועה בצוואר ובכתפיים אלא רק רגישות בסוף כיפוף הצוואר משכך, אין מקום להפעיל את תקנה 15 שכן התובעת חזרה לעבודה ויכולה להמשיך בעבודתה. יתרה מזה, מהמסמכים שצורפו ניתן לראות כי התובעת חזרה לתפקוד מלא. עוד נטען כי לאחר התאונה התקדמה התובעת לעמדה של מנהלת סניף של חברת פסיכומטרי ובשנת 2011 עברה לניהול בחברת היי-טק. משכך הרי שמדובר בתובעת שהוכיחה בכוחות עצמה כי אין בנכותה כדי להגביל אותה כלל.

על הנכות התפקודית כתב כב' השופט ת' אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פד"י נ"ב (3) 792, 799. כך:

"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי, כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו תשקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך, לעיתים, הנכות התפקודית – דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו, אינה זהה לנכות הרפואית. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה.

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן מתקיים הכלל כפי שעולה מרישא דבריו ולא החריג שבסיפא ודין טענות באי-כוח התביעה וההגנה בעניין זה להידחות וע"כ אני קובע כי נכותה התפקודית הצמיתה של התובעת תעמוד בשיעור הנכות הרפואית : 5%.

הפסד השתכרות בעבר

ב"כ התובעת המלומדת כתבה בתחשיבי הנזק כי התובעת נעדרה מעבודתה לאחר התאונה כשבוע ימים וכי עד היום נעדרת התובעת מספר ימים בחודש עקב מצבה בשל הכאבים והגבלות בתפקוד ועל כן יש לפצות את התובעת בסך של 19,200 ₪ בגין ראש נזק זה. ב"כ הנתבעת 1 המלומד טוען כי מאחר והתובעת בהגינותה ויתרה על תביעה של הפסדי שכר לעבר הרי שאין צורך להתייחס לנושא. הדבר אף עולה מעדות התובעת לפני ביום 03.05.11 (עמוד 7 שורות 7-11):

"ת:       בדצמבר 2007 כמובן הפסדתי ימי עבודה לאור העובדה שנחתי בבית מהתאונה.

ש:       כן.